×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא בתרא קכ״ג:גמרא
;?!
אָ
{בראשית מ״ג:כ״ט} וְאֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ אֲמַר מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיָדִי וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי הָכִי אָמַר ר׳רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהוֹרָתָהּ בַּדֶּרֶךְ וְלֵידָתָהּ בֵּין הַחוֹמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ו:נ״ט} אֲשֶׁר יָלְדָה אוֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם לֵידָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָה בְּמִצְרַיִם. בְּעָא מִינֵּיהּ ר׳רַבִּי חֶלְבּוֹ מר׳מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כְּתִיב {בראשית ל׳:כ״ה} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ׳ מַאי שְׁנָא כִּי אִתְיְלִיד יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ רָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁאֵין זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נִמְסָר אֶלָּא בְּיַד זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר {עובדיה א׳:י״ח} וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְגוֹ׳. אֵיתִיבֵיהּ {שמואל א ל׳:י״ז} וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמׇחֳרָתָם אֲמַר לֵיהּ דְּאַקְרְיָךְ נְבִיאֵי לָא אַקְרְיָךְ כְּתוּבֵי דִּכְתִיב {דברי הימים א י״ב:כ״א} בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנָה וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה. מֵתִיב רַב יוֹסֵף {דברי הימים א ד׳:מ״ב} וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא יִשְׁעִי מִבְּנֵי מְנַשֶּׁה אָתֵי דִּכְתִיב {דברי הימים א ה׳:כ״ד} וּבְנֵי מְנַשֶּׁה חֵפֶר וְיִשְׁעִי. תָּנוּ רַבָּנַן אהַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּיבָה וּבְמוּקְדָּשִׁין וּבְשֶׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. כֵּיצַד בהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן פָּרָה מוּחְכֶּרֶת וּמוּשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹעָה בָּאֲפָר וְיָלְדָה בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם אֲבָל בָּנוּ בָּתִּים וְנָטְעוּ כְּרָמִים אֵין בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. הַאי הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאָתֵי לִידֵי אֲבוּהוֹן פְּשִׁיטָא וְאִי דְּלָא אָתֵי לִידֵי אֲבוּהוֹן רָאוּי הוּא וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק. גהָכָא בְּמַכִּירֵי כְהוּנָּה עָסְקִינַן וּדְאִשְׁתְּחִיט בְּחַיֵּי דַּאֲבוּהוֹן וְקָסָבַר דמַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמוּ. מוּקְדָּשִׁין לָאו דִּידֵיהּ נִינְהוּ. בְּקָדָשִׁים קַלִּים וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר מָמוֹן בְּעָלִים הוּא דְּתַנְיָא {ויקרא ה׳:כ״א} וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳ לְרַבּוֹת קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֵן מָמוֹן בְּעָלִים דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן פָּרָה מוּחְכֶּרֶת וּמוּשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹעָה בָּאֲפָר וְיָלְדָה בְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם הַשְׁתָּא מוּחְכֶּרֶת וּמוּשְׂכֶּרֶת דְּלָאו בִּרְשׁוּתָא דְּמָרַהּ דִּידְהוּ קָיְימָא אָמְרַתְּ שָׁקֵיל רוֹעָה בָּאֲפָר מִיבַּעְיָא. הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּמוּחְכֶּרֶת וּמוּשְׂכֶּרֶת דּוּמְיָא דְּרוֹעָה בָּאֲפָר מָה רוֹעָה בָּאֲפָר שְׁבָחָא דְּמִמֵּילָא קָא אָתֵי וְלָא קָא חָסְרִי בַּהּ מְזוֹנָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אמר ליה מרגלית היתה בידי – כלומר טעם יפה שבידי:
ואתה רוצה לאבדה ממני – מידי כלומר אתה רוצה שאומר לך וידעוהו הכל:
איתיביה ויכם דוד – לאדומיים מהנשף ועד הערב אלמא דביד יהודה נמי נפלו. נפלו עליו. ונתחברו לדוד ממנשה דהוו ליה מיוסף ומשום הכי נצחום: אשר לעמלק – ועמלק מעשו היה דכתיב ותלד לאליפז את עמלק: בכור כהן שהניח להן אביהן מתנות הללו בכור נוטל פי שנים משום דכל אשר ימצא לו בשעת מיתתו אמרינן דיטול וכשהשביחו נכסי׳ לאחר מיתת אביהן שהוא התחיל להשביח כגון הניח להן אביהן פרה מוחכרת ששכרה אביהן לאחד לשנה בדמים קצובין. או מושכרת ששכרה לאחד שיתן לו מחצית השכר למחצה או לשליש או לרביע או שהניח להן אביהן באפר לרעות וילדה נוטל בכור באותו שבח פי שנים דדמי כמו שהשביחה ברשות אביהם אבל השביחום היתומים לאחר מיתת אביהן כגון שבנו בתים או נטעו כרמים אין נוטל פי שנים בהם: במכירי כהונה ולויה עסקי׳ שהיה לאבי׳ אוהבים מכירים שיהו שולחין לו מתנותיהם. ולא לאחרים והכי נמי מתנות לויה כגון מעשרו׳ ללוי מוסרן:
ודאשתחיט הבהמה בחיי אבוהון ולא הספיק ליטול עד שמת – כמי שהורמו דמי. כבאו ליד אביו דמי דמכירין הן ומוחזק הוא ולא ראוי. ובמוקדשין אמאי נוטל פי שנים הא לאו דידיה דבר הקדש הוא:
הכא בקדשים קלים עסקינן ואליבא דר׳ יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הן. במס׳ קדושין לקדש בהן אשה דתניא ומעלה מעל בה׳ וכחש בעמיתו שאם גנב מאחד מעשר או בכור אם נהנה מהם חייב קרבן מעילה לגבוה דכתיב ומעלה מעל בה׳ ואם כפר לו והודה ונשבע מביא אשם גזילות דכתיב וכחש בעמיתו ממון בעלים הוא ומשום הכי הבכור נוטל פי שנים: רועה באפר – וברשותו קיימא מיבעי׳: הא קמ״ל – דלא משום האי טעם שקיל דברשותי׳ קיימא דמוחכרת ומושכרת לא קיימא ברשותי׳ אלא אמרינן מוחכרת ומושכרת לא חסרי בה יתמי מזוני דחוכר ושוכר יהבי להם מזוני משום הכי בכור נוטל בהן פי שנים:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×